רגישות יתר – מאיה להב

אולי אף פעם לא הייתם "יותר מדי"

במשך שנים חשבתי שאני רגישה מדי.

מרגישה יותר מדי.

סופגת יותר מדי.

נפגעת יותר מדי.

ניסיתי שוב ושוב להשתנות.
להיות פחות.

עד שיום אחד הבנתי שלא הייתי "יותר מדי".

פשוט לא ידעתי עדיין מה לעשות עם הרגישות שלי.

יש אנשים שנכנסים לחדר ומיד מרגישים את האווירה.

יש כאלה שמבחינים בשינוי קטן בטון הדיבור.

ויש מי שקולטים רגשות, מתחים או אנרגיה עוד לפני שנאמרה מילה.

רגישות אינה חולשה.

היא דרך אחרת לחוות את העולם.

כי רובנו לא למדנו איך להיות אנשים רגישים.

לא לימדו אותנו:

• להבחין בין מה ששייך לנו לבין מה ששייך לאחרים.

• לווסת את מה שאנחנו קולטים.

• לחזור אל עצמנו אחרי יום עמוס.

אז הכול נכנס פנימה.

ואחרי שנים זה מרגיש כאילו אנחנו נושאים על הכתפיים משקל שלא באמת שייך לנו.

עצמו עיניים לרגע.

נשמו נשימה עמוקה.

דמיינו נקודה של שקט במרכז הראש.

אמרו לעצמכם:

"אני חוזר.ת לעצמי."

בנשיפה, דמיינו שכל מה שאינו שלכם משתחרר בעדינות.

אין צורך להילחם בו.

רק לתת לו ללכת.

ברגע שהפסקתי לנסות להיות פחות רגישה,
התחלתי ללמוד איך להיות רגישה בצורה שמיטיבה איתי.

פתאום אותה רגישות שהכבידה עליי,
הפכה להיות מקור להקשבה, להבנה ולחיבור עמוק יותר עם אנשים.

אולי גם אתם מכירים את התחושה שאתם קולטים יותר ממה שאחרים רואים.

אולי זו לא חולשה.

אולי זו אחת המתנות שלכם,
שפשוט עדיין לא למדתם להשתמש בה.