הגוף העייף, הנפש המיוסרת האם זה מי שאתם?

הרגע שבו הבנתי

יש משפט שאמרתי לעצמי שנים: "ככה אני. תמיד עייפה. תמיד כבדה."

האמנתי לו כל כך הרבה זמן עד שהוא הפך לזהות שלי. הגוף העייף הזה, הנפש המיוסרת הזאת – חשבתי שזה מי שאני.

עד שהבנתי שזה לא מי שאני. זו אנרגיה. שנצברה. שהוחזקה. שמחכה לשחרור.

מה זו בעצם אנרגיה תקועה?

הגוף שלנו הוא לא רק בשר ועצמות. הוא שדה אנרגטי שמקליט כל חוויה: שמחה, כאב, פחד, אהבה.

כשחווינו משהו כואב ולא עיבדנו אותו, הגוף שמר אותו. לא כזיכרון. כתחושה. כמתח. כעייפות כרונית. כאותו "כובד" שלא יודעים להסביר אותו.

זו אנרגיה תקועה.

היא לא חולשה. היא לא "ככה אתם". היא פשוט אנרגיה שמחכה לזוז.

איך היא נוצרת?

לרוב זה קורה כשאנחנו:

• מחזיקים רגשות במקום לשחרר אותם ("אסור לבכות", "להמשיך הלאה")
• נשארים במצבים שלא משרתים אותנו מתוך פחד מהשינוי
• חיים על אוטומט ולא מקשיבים לגוף

הגוף מנסה לדבר אלינו כל הזמן. העייפות, הכאב והכובד.. אלה לא אויבים. אלה שליחים.

תרגיל מעשי : שאלו את הגוף

עצרו לרגע וקחו נשימה עמוקה.

שאלו את עצמכם: איפה אני מרגיש/ת מתח או כובד בגוף עכשיו?

שימו את תשומת הלב שם. לא לנסות לשנות רק להקשיב.

שאלו את המקום הזה: מה אתה מנסה לומר לי?

תנו לתשובה לעלות. לא מהראש, מהגוף.

זו ההתחלה של השחרור.

לסיכום

הגוף העייף, הנפש המיוסרת זה לא מי שאתם. זו אנרגיה שמחכה לשחרור.

וברגע שמתחילים להקשיב – משהו מתחיל לזוז.

אם אתם מרגישים שהגיע הזמן לשחרר את מה שנצבר – אני כאן 💛

מאיה להב | הרואה – להפסיק לנחש, להתחיל לראות