סיפור אמיתי שנשמע דמיוני

הרבי ואני

לפני כארבע שנים, בני היה אמור לעבור ניתוח חדשני שהייתה בו הבטחה גדולה. התאריך התקרב ושבוע לפני קיבלנו שיחת טלפון בה התבשרנו שבהערכה מחודשת, הסיכון רב מן ההצלחה ועל כן התכנית מבוטלת.

התקווה נעלמה ברגע.

כמה ימים לאחר הביטול, בעודי ממתינה באחד ממסדרונות בית החולים "איכילוב", זעקתי בקול אילם "מאין יבוא עזרי", מהיכן תגיע הישועה, היכן הפתרון המדויק?
וממש, תוך רגע, הרגשתי תנודות בגוף ונוכחות של אור, אורות של אהבה.
ראיתי ואף שמעתי את הרבי אומר לי עם טביעת קולו המיוחדת שהפתרון יגיע "בדרכי נועם".
אין ספק שבאותה הנקודה חשבתי שאני מדמיינת
מה לי ולרבי? אני ממש לא דתייה, לא מחוברת לרבנים, אומנם למדתי חמש שנים קבלה אבל זה היה כל כך מזמן וכל כך לא "דתי".

מה לי ולרבי?

איך שהאנרגיה נעלמה פתחתי את הנייד וכתבתי "הרבי מליובאוויטש בדרכי נועם".
חיפשתי הוכחה שאני לא מתוך מצוקה מדמיינת. והאמת, תוך כמה דקות מצאתי סרטון של הרבי אומר למבקרים שלו, בערך כל שניה וחצי😅 "בדרכי נועם".

אין כפייה ברוחניות.
הרבי הגיע להרגיע אותי ולטעת בי תקווה.
ומאותו הרגע אני מחוברת אליו באהבה כזו שאפילו קשה לי להסביר לעצמי.
ולא, לא חזרתי בתשובה.

מאז תחילת המלחמה יש לי נר נשמה קבוע לזכרו ובקשה ממנו שיפיץ אורו מלמעלה למטה.
ואני יודעת שרק בדרכי נועם ניתן להגיע לאהבה פנימית ואז תבוא האהבה החיצונית.
היום, לפני 30 שנה, הסתלק גופו הפיזי של הגאון הזה שידע כל כך הרבה, למד וחקר גם מבחינה מדעית את העולם, רב המימדים שקיבל כל אדם, אישה וילד כנשמה ייחודית.
אני אוהבת אותך רבי,
תודה רבה על התקווה היא הולכת איתי
בכל יום ויום.

.

הרבי מילובביץ
סבתא לינה חוזרת הביתה

בכניסה למושב, דקה לפני המעבר
בשער הצהוב
התיישבה בכסא שליד הנהג, לידי,
סבתא לינה.

סבתא לינה הייתה כולה רטט של אור, עם מבנה גוף וירטואלי בינוני עד רזה ומשקפיים.

עברתי את השער ושמעתי את סבתא לינה נותנת לי הוראות מדויקות-עליי לפנות לנכדה שלה, רננה, ולספר לה מה קרה לה בנהר הגדול, למה הם עדיין לא יודעים מה עלה בגורלה.
ואז
היא נעלמה.

סבתא לינה איזו משימה!!
מי יאמין לי ומה יחשבו עליי?
זה כל מה שיכולתי לחשוב באותו הרגע.
אולי אתם חושבים,
שיותר מוזר שסבתא לינה או שלוחה שלה התיישבה לידי ברכב בעודי נוהגת, אולי אתם חושבים איזו הזייה, איזה פחד וכאלה.

לי זו מציאות חיים,
להיות גשר בין העולמות.

"היי רננה, זו מאיה, יש לי הודעה בשבילך…"

וכך הסוף עבור רננה היה ידוע וחלק מהתעלומה נפתר.. סבתא לינה בכל זאת הגיעה לבקר את הנכדה, עם מתנה מאד גדולה😉

ציור של לב
חיה של הים

"מי יכול לסייע באיתור נעדרת?"
מסוג ההודעות שישר מושכות את עיניי, נעניתי לקריאה שנשמעה באחת מקבוצות הפייסבוק שאני חברה בהן.
אישה כבת 80, ביום סתווי יצאה מפתח ביתה ולא מוצאים אותה.
האישה מתמודדת עם אלצהיימר, אני שמה את כל הרגשות שלי בצד, המחלה הזו מוכרת לי מסבתי ואבי זיכרונם לברכה. אין מקום לרגש או להביא את עצמי בזמן שאני מסייעת לאחרים. התודעה שלי צריכה להיות כולה בפוקוס לקבל את התמונה השלמה לגבי חיה (שם בדוי).
שלחתי הודעה בפרטי והתחלתי לבדוק.
לא קיבלתי יותר מדי פרטים חוץ מאת שמה ומיקום אחרון.
שאלתי: "האם כשפונים ימינה מהיציאה מהבית יכולים להגיע לים?"
בנה ענה לי: "כן, זה קצת רחוק אבל מצד ימין מגיעים לגשר שמוביל לים".
אמרתי: "ראיתי אותה תשושה, יושבת על גבעה שמשקיפה לים".
וככה המשכתי, אני מכוונת אותו והוא הולך בחולות ובגבעות שליד הים.
הרגשתי שחיה כמו ילדה רכה שאוהבת שקוראים לה בשם חיבה מסוים ואכן יש לה שם חיבה. בנה הלך וקרא לה לסירוגין בשמה ובשם החיבה.
חיה לא נמצאה.
הרגשתי את התשישות שלה והבנתי שקשה לה והיא מבולבלת נורא.
לאחר כמה דקות ניתק הקשר ולא קיבלתי מידע חדש.
עשיתי טיפול אנרגטי, הדלקתי נר וביקשתי.
אבל חיה לא נמצאה.
המון אנשים חיפשו אותה אך אף אחד לא ראה אותה הולכת לכיוון הים, או מסתובבת בסביבה הקרובה.
הלילה ירד.
במשך יומיים התחברתי לבריאה בשאלה ותקווה, בתחילה קיבלתי סימנים אבל התקשורת לא הייתה בהירה.
עד שקיבלתי את התקשור "חיה נמצאת עם חיות הים."
אני הבנתי.
היא כבר לא אתנו-מסר שאותו אני לא יכולה להעביר אלא רק להמתין.
ואכן גופתה באותו היום נמצאה בין הסלעים שעל קו החוף.

המידע שמתקבל בתיקשורים לרוב מגיע בסימנים וארכיטיפים (סמלים) קולקטיביים קדומים.
בשביל לדעת לפרש אותם צריך ידע רב מתחום הפסיכולוגיה, פענוח החלומות והבנת נפש האדם.
במסירת מסר צריך לנקוט במשנה זהירות, להבין ברגשות, מודעות ושתילת אמונות ומחשבות.
צריך להבין מה יקדם את נמען המסר ואיך לומר את המסרים ולדעת לסנן מסרים.
המקרה הזה השאיר אותי עם ההבנה שלנשמה שלנו תמיד יש בחירה לא משנה המצב ההכרתי שלה בגוף הפיזי.

אישה מבוגרת מתבוננת בים